פרשת בלק - תלמיד של... תלוי בך

מנחם אייגנר

 

לע"נ:

יעקב וסופי אייזיק ז"ל

מרדכי ואסתר אייגנר ז"ל

דבורה אייגנר ז"ל

 

אומרת המשנה במסכת אבות:

 

"כל מי שיש בו שלשה דברים הללו הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה. תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין העולם הבא שנאמר להנחיל לאוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא ייחצו ימיהם ואני אבטח בך"[1]

 

בשורות טובות ננסה לחקור על קצה המזלג את דמותו של בלעם הרשע מתוך הפרשה וכך אולי נבין משנה זו.

כבר בפעם הראשונה ששרי מואב באים אל בלעם לבקש ממנו לקלל את עם ישראל, בלעם מראה סימנים של רצון לקלל את עם ישראל וכך לאבד אותו לגמרי, בלעם מבקש "וגרשתיו"[2] לעומת בלק שמבקש רק "ואגרשנו מן הארץ"[3], בלק מבקש רק שעם ישראל לא ילחם בו ויעזוב אותו ואת ארצו בשקט, אבל בלעם לא מסתפק רק בגירוש מקומי, עם ישראל מפריע לו בעצם זה שהוא קיים בעולם.

 

אחרי שהקב"ה מסרב לבקשת בלעם היינו מצפים שבלעם יעזוב את הסיפור בשקט ויגיד לשרים שהוא לא יכול לקלל את עם ישראל, אבל בלעם אומר לשרים "מאן ה' לתיתי להלך עמכם"[4]. בלעם מייחס לעצמו חשיבות ששלחו אליו שרים לא ראויים בשבילו ללכת עימהם, ועל זה אומר לנו רש"י בשם המדרש- "למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות"[5] בלעם הוא אדם גס רוח שרק מחפש כל הזמן איך ייתנו לו יותר כבוד.

בפעם השנייה שמגיעים השרים לבלעם הקב"ה אומר לו "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה"[6] הקב"ה אומר לבלעם תלך אבל אל תשכח שאתה בעצם כלום ואני הוא זה שמכתיב לך בדיוק מה לומר, אתה מכוחך אין לך כלום, כל מה שיש לך הוא ממני. אבל בלעם לא הולך "איתם"[7] כמו שהקב"ה מצווה אותו, הוא הולך עימם ולא סתם הולך, "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב"[8]. פסוק בתורה במבנה כזה כבר מוכר לנו מספר בראשית מאדם שהוא הפוך מבלעם, מאברהם אבינו. "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו",[9] אברהם הולך כל כולו בציוויו של הקב"ה ולכל אותו ניסיון אברהם כל הזמן בצורה פעילה, אברהם אבינו שיעבד את כל הצדדיים האנושיים שלו כלפי ציוויו של הקב"ה, הוא קם בבוקר במחשבה שהוא הולך לשחוט את הבן שלו שחיכה לו כל כך הרבה שנים, אבל הקב"ה ציווה אז עושים עם כל הכוחות ועם כל הרצונות. לעומת בלעם שהוא רוצה להשמיד את עם ישראל והוא מצדו לא מישהו אמר לו, מכח הרשעות שלו הוא הולך לעשות זאת בשיא המרץ ובשיא הכוחות עם מטרה אחת- להשמיד את עם ישראל.

 

גם כשמגיע בלעם אל בלק אחרי כל הסיפור עם האתון בלעם נשאר עם מחשבתו הראשונה, לקלל את עם ישראל, וכל פעם הוא אומר לבלק טוב אולי עכשיו הקב"ה יתרצה ואני יוכל לקלל אותם.

בכל דרך שאדם רוצה ללכת לשם מוליכים אותו, האדם חי על פי רצונותיו ושאיפותיו והאדם צריך לבדוק כל דבר האם הוא נכון או לא נכון לעשות כך וכך.

 

אברהם אבינו בכל מעשיו עשה על פי ציווי ה' וכל פעם מתוך ראיה אמיתית שכך צריך לעשות וזהו רצון ה', ולכן יש לאברהם אבינו תמיד ראיה רגועה, אדם שרוצה להיטיב לזולת ולאדם.

לעומתו בלעם שכאן מצטרף אליו הכינוי "הרשע" חי כל הזמן במציאות איך אני יכול לגרום לכך שיהיה רע בעולם, ה- אני תמיד חשוב והכל הוא לטובתי האישית.

 

 

ולכם חיילינו היקרים:

כל אחד היכן שהוא נמצא שיזכה לחשוב רק טוב ורק לרצות להוסיף טוב, לעצמו ומתוך זה לסביבתו הקרובה והרחוקה.


ישועות ונחמות!!!

 



[1] אבות פ"ה מ' כ"ב

[2] במדבר כ"ב י"א

[3] שם ו'

[4] שם י"ג

[5] שם

[6] שם כ'

[7] שם

[8] שם כ"א

[9] בראשית כ"א ג'