פרשת פרה - פרה אדומה ועגל החטאת

בניה שטיינמץ



 

האמת שלא היה לי שמץ של רעיון על מה לכתוב, ישבתי וקראתי את כל פרשת פרה ולא מצאתי אפילו שביב חידוש. אז התייאשתי ובמקום, התחלתי לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום (במקום, כי למקרה שלא שמתם לב המאמר שלי אמור לעסוק בפרה..), ולהפתעתי צפו מילים שהזכירו רעיונות  שכבר קראתי:

"ואת הבשר ואת העור וגו' - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו" (רש"י)

והרי גם פרה אדומה נשרפת בחוץ, ועיון קל יזכיר לנו שמי שרפת הפרה נקראים  "מי חטאת" על שם האמור בפסוק  "חטאת הִוא"  ואם כך עולה כאן דמיון נוסף – בשני הפרשיות אלו "חטאות" שנשרפות בחוץ.

חזרתי על הפרשיות להשוות בינן, והנה נגלה ברש"י דמיון נוסף: 

"קח לך עגל - להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל שעשה:" (רש"י)

שהוא דומה למה שכתוב בפרשת פרה:

"פרה אדמה - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: " (רש"י במדבר פרק יט פסוק כב )

נסכם את ההשוואה:

 

עגל החטאת

פרה אדומה

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין כהן השורף אותה מביתו (רמב"ם)

וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן

אלעזר - מצותה בסגן

קַח לְךָ עֵגֶל

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה

להודיע שמכפר לו הקב"ה ע"י עגל זה על מעשה העגל

משל לבן שפחה..  כך תבא פרה ותכפר על העגל

וַיִּשְׁחַט אֶת עֵגֶל הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ

וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו (זר שוחט ואלעזר רואה)

וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף

וְאֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הָעוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

עֵגֶל הַחַטָּאת

חַטָּאת הִוא

 

לכאורה בולטת כאן כפילות, למה אנחנו צריכים שני כפרות על אותו חטא? ומה ההבדל בין המקרים, אם פרה היא שמכפרת, כמשל האם, ליתי פרה גם בחנוכת המשכן ואם עגל הוא דמכפר, מדוע לא נצטווינו על עגל אדום?

 

[ הערה - אם כבר נגענו במדרש הזה, בשלמא העגל בפרשת שמיני שמכפר על חטא העגל, מובן, (ובמיוחד לשיטת הסוברים שכל בניין המשכן הוא כתוצאה או לכפרה על חטא העגל, ) אבל מה הקשר בין פרה אדומה וחטא העגל?

לבעיה זו מתייחסים כבר פרשני רש"י, לדוגמא דברי ה"גור אריה":

"דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם" 

או גרסתו המסויגת של ה"באר בשדה":

"ואי לאו מעשה העגל, לא היו מתים ע"י מלאך אלא בנשיקה.. וכמ"ש אכן כאדם תמותון" ]

 

בעצם שני הבעיות שהעלינו הפוכות בכיוונן:

מצד אחד - זהות הפרשיות מעלה את שאלת הכפילות,

ולצד שני - השוני דורש הסבר פרטני.

 

כדי לבאר את היחס בין הפרשיות הללו נצא משאלה נוספת שמתעוררת ביחס עליהן – והרי מקובלנו ש"אין קטגור נעשה סנגור"? הדבר נשאל בעיקר לעגל החטאת, אבל אולי גם ניתן לשאול אותה בקשר לפרה.

 

לכאורה, תרוץ פשוט הוא כדרכו של ה"צדה לדרך"[1] שמתרץ על דרך הגמרא, שהני מילי בדברים הנעשים בפנים, ואילו עגל החטאת נשחט בחוץ.

אך אני לא אסתפק בתרוץ הזה, שכן עפ"י מהלכו של הרב בן-נון[2] אנחנו לומדים על דרך ההשוואה לעבודת יום כיפור, שעניינו של היום השמיני היה שההתגלות של פנים המקדש נגלתה בחוץ[3], ועל כן אעדיף להסתייג מלהתייחס לעגל החטאת כנעשה לגמרי ב"חוץ".

 

ה"גור אריה" מתרץ על דרך המשל:

"משל למי שגנב מבית המלך כלי נאה אשר בו ישתה המלך, ופעם אחת בא לפייסו[4]  שיתן לו במתנה מדינה אחת, ועשה כלי אחד כצורת אותו כלי שגנב, ובא לפייסו באותו כלי, שייתן לו המתנה; והנה יהיה קטיגור עליו, מפני שהמלך יזכור לו שהוא גנב, שגנב כלי נאה שלו כדוגמת זה, ובזה שייך לומר: "אין קטיגור נעשה סניגור".

אבל אם היה בא פיס החטא שגנב, והיה עושה כלי כדמות זה שגנב והחזירו למלך, בזה אדרבא – מכפר לו מה שעשה, כי בדבר שחטא, בו יפויס המלך. ולפיכך כאן, שהעגל בא לכפר על מעשה העגל שעשה, שייך שפיר להביא קרבן עגל"   

 

עגל החטאת בא לכפר על החטא עצמו, ולכן אותו מביא דווקא אהרן, בניגוד לפרה אדומה, שבה גם אם היה ראוי שתקרב על ידי כהן גדול מצד גודל עניינה, הרי שהיא מוטלת על אלעזר[5], שכן עניינה אינו כפרה על חטא העגל אלא כתיקון במציאות שנוצרה בעקבותיו.

 

את עניינם של שני הקורבנות השונים ניתן להסביר על דרך החילוק של הגרי"ד סולובייצ'יק ב-'על התשובה' בין כפרה וטהרה:

גם אם בא עגל החטאת - שנועד כמו שנדייק בלשון רש"י 'להודיע שמכפר', להעביר את החטא והעונש הכרוך בו, וכיפר על עוון העגל,

הרי לעומתו פרה אדומה - שקל להבין שמדברת בטהרה[6], מנקה את האדם עצמו.

 

בשביל הכפרה ראוי להביא עגל, כפי שראינו בדברי ה"גור אריה", אך אין מתאים יותר מהפרה לטהר כמו שמסביר ה"כלי יקר":

"לפי שכל הרוצה לבטל איזו גידול רע אין די בשיכרות הענפים כל זמן שבארץ לא ימות גזעו שורש פורה ראש ולענה... והסיבה נמשלה לאם המולדת התולדה על כן ציוה ה' על שריפת הפרה אם של העגל"

והוא כדרך שבירת הפספסין וקריעת השטרות, התנתקות ממשית מדרך החטא, שהיא כמו שמסביר הגרי"ד, החרטה שתוביל לטהרה.

 

וכמה נאה היא שפתו של הרב שמדבר על 'טבילה של אש' שמטהרת - שהיא ממש בחינת פרה אדומה - האפר שנשרף באש שמוזה על האדם.

"היצר הרע בוער כאש ואפשר להתגבר על אש זאת באש גדולה ממנה, בחינת אש. בחינת טבילה באש המביאה לידי תשובה של טהרה"[7]



[1] ועוד מפרשים..

[2] היום השמיני ויום הכיפורים - מגדים ח'

[3] וע"כ בניגוד לכל הדמיון, כהן גדול לא נכנס לקדש ביום זה (אלא לתפילה קצרה). ובנוסף החידוש המיוחד של יום זה: חטאת חיצונית שנשרפת.

[4] לפייסו = לרצותו, שיתרצה לתת לו, בניגוד לבקשת מחילה.

[5] ודוק, שהרי כל הדין של מצוותה בסגן הוא חד-פעמי שהרי לדורות מצוותה בכה"ג או  אפילו בהדיוט למר כדאית ליה ולמר כדאית לה

[6] וגם אם במדרש בא הלשון "תבוא פרה ותכפר" הרי שאף שבאותו מקור , עיקר המשל הוא "שתקנח", שהוא עניין הנקיון שאחר ההתלכלכות בחטא.    

[7] על התשובה - שתי טבילות עמ' 33