פרשת האזינו

רועי כהן




בפרשת האזינו עמ"י נמצא רגל וחצי לפני הכניסה לא"י. עמ"י יודע שמשה רבינו לא ימשיך להנהיג אותם, הם יודעים שהם יצטרכו להתרגל לסוג הנהגה חדשה. על כן, כל עוד משה רבינו בחיים- עמ"י רוצה לקבל ממנו ככל שיוכלו. הם מפנימים את העובדה שנביא ומנהיג ברמתו של משה רבינו לא יהיה, על כן הם קשובים לכל מה שמשה רבינו יגיד להם.

מאידך, משה רבינו, למרות ענוותנותו, מבין שנביא כמותו- לא יהיה (הוריד את התורה לעמ"י) והוא מבין שהדברים שהוא הולך לדבר לפני עמ"י יהיו דברים בעלי משמעות, שישפיעו השפעות ישירות על עמ"י, בפרט שהוא עם רגל וחצי לפני שהוא עולה לשמיים והוא מודע לכך שעם ישראל מקשיב לכל דבריו.   אם כן, מדוע הקב"ה מחליט שמשה רבינו ימסור את דבריו בצורת שירה? לכאורה ישנן דרכים טובות יותר להעביר מסרים חשובים, ובפרט אם המטרה של אמירת הדברים היא ע"מ שהדברים יתקבלו בלב השומעים בצורה רצינית, מדוע דווקא בצורת שירה? להבדיל זה דומה למקרה בו ראש ממשלת ישראל ירצה לומר נאום חשוב לאומה ובמקום נאום הוא יקריא מחזמר... לכאורה הדברים תמוהים!

שאלה נוספת שיש לשאול היא: מדוע משה רבינו מזכיר דווקא את השמים ואת הארץ (אני אנסה ללכת בכיוון מעט שונה מרש"י)

שאלה נוספת: מדוע יש ציווי של הקב"ה בפרשת וילך של "שימה בפיהם" (בפשטות לזכור בע"פ), מדוע?

ע"מ לענות על שאלות אלו נצטרך להבין מהי מטרת שירת האזינו. בסוף פרשת וילך אומר הקב"ה למשה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" וכמה פסוקים אח"כ מוסבר למה הקב"ה ציווה בכלל ללמד את השירה הזאת (שהיא בעצם עדות): "כי ידעתי כי אחרי מותי כי השחת תשחיתון", ז"א מטרת השירה היא ע"מ שתשמש כעדות לבנ"י כיוון שהם עתידים לחטוא (שזו גם שאלה: כיצד הקב"ה "מבטיח" לעמ"י שיחטאו. אך כאן לא ארחיב את הדיבור) הם צריכים איזושהי עדות שתבוא ותתריע לפניהם.

תוכנה של שירת האזינו מלאה ב"מוסר" לעמ"י, שלא יעזוב את התורה וידבק רק בקב"ה כי רק כך יהיה לו טוב, ושלא יפנה אחרי אלוהים אחרים וכו'.  ז"א ניתן לראות שהקב"ה רוצה להעביר לעמ"י מסר חשוב- אומנם משה רבינו יעזוב אתכם בקרוב, אך עדיין זה לא אומר שאני (הקב"ה) אעזוב אתכם, לכן תתחזקו בתורה ובמצוות ונחיה ביחד בהרמוניה ובשלוה. וכאמור, מסר זה מועבר באמצעות שירה.

עדיין לא ברור מדוע דווקא שירה!

 

במקרא ניתן למצוא במספר מקומות דוגמאות לשירה. הדוגמא הבולטת של שירה שיש לנו היא שירת הים. עמ"י ראה אז צורך לשיר שירה. מדוע?

כאשר עמ"י היה במצריים הוא לא ראה שום תקווה, עד שבא משה רבינו. לאחר ביאת משה רבינו, עמ"י זוכה ורואה את אויביו מובסים מכה ועוד מכה- הביטחון מתחיל לחזור. עמ"י יוצא ברכוש גדול, הבטחותיו של הקב"ה מתגשמות. הם מתחילים להיזכר בהבטחות הישנות שספרו להם זקניהם שביום מן הימים יבוא איזשהו גואל ויגאל אותם. החלום מתממש למציאות. לאחר מכת בכורות- עמ"י לא מאמין למראה עיניו. החלום הורוד מתגשם. סוף סוף הם חופשיים. ההשפלות הסתיימו, המוות- נגמר. הכל מתחיל מחדש. רגעים של אושר עוברים על עם ישראל.  

לפתע, עמ"י מגיע לאזור ים סוף, אין לו כ"כ לאן לפנות ומי עומד מאחוריו? אותם רודים הישנים. הסיוט מתחיל לחזור על עצמו. לעמ"י עובר בראש: שוב פעם מכות? שוב פעם מוות והשפלות? עמ"י מצוי במצוקה נוראה. עמ"י צועק (אולי מתפלל) ולפתע- הים נקרע לשניים. עמ"י עובר בים, ורואה את אויביו- אחת ולתמיד מושמדים! ופתאום מגיעה השירה: "אז ישיר משה ובני ישראל". מהיכן נבעה אותה שירה? (צריך לשים לב שנאמר "ישיר" בלשון יחיד, 'משה ובנ"י' זה מעין כ"איש אחד בלב אחד") עמ"י היה צריך להוציא את רגשות השמחה האדירים שהיו בו באותם רגעים והוא הוציא זאת באמצעות שירה. אם כן, מכאן ניתן ללמוד על תפקיד השירה: הוצאה מהכוח אל הפועל איזשהו תהליך פנימי עמוק, המצוי בלב האדם. שירה באה לבטא איזשהו משהו עמוק, פנימי שרוצה לצאת ו"צועק" לצאת החוצה.

 

ידוע שהעולם הזה נקרא "עולם" על שם ההעלם שבו. האלוקות מצויה בכל ותפקידנו הוא לגלות את אותה אלוקות. כאשר אנו מגלים את אותה אלוקות בעולם אני מתקנים ומכשירים את העולם. ידועה המימרא שאלמלא עמ"י קיבל עליו את התורה, העולם לא היה נברא (ע"פ מסכת פסחים על הפסוק: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"- ירמיהו ל"ג)

עפ"י כל הנ"ל מבוארת היטב השירה בפרשתנו. הקב"ה אומר למשה רבינו שיעביר לעמ"י את המסר והוא: שמירת התורה. הוא מעביר זאת באמצעות שירה, כיוון שכל מטרתו של העולם הזה הוא שמירת התורה והמצוות. כל הסיבה האמיתית של העולם הזה, כל הסיבה שהקב"ה ברא בכלל את העולם הזה הוא על מנת שעם ישראל יקבל את התורה. לכן הוא מעביר להם מסר זה בצורת שירה: הוא בעצם מתכוון לומר להם- אתם יכולים להסתכל על העולם הזה ולעבור לידו, לא לממש אותו. אל תסתכלו על העולם בצורה שטחית, אלא תסתכלו על הולם בצורת שירה. וכמו ששירה באה לבטא איזשהו משהו עמוק ופנימי, כך גם העולם הזה- עולם שמלא העלם, הסתכלו על פנימיות העולם, הסתכלו על הסיבה שלשמה בכלל נברא העולם- קיום תורה ושמירת מצוות. לכן חשוב כ"כ לקב"ה שמסר זה יועבר בצורת שירה. ממילא מובן מדוע הקב"ה בוחר בתור עדים את השמים והארץ. הקב"ה רוצה שעמ"י כל הזמן יזכרו שאותם עדים אותם "השמים והארץ", אותם עדים שכל הזמן קיימים נמצאים פה רק בזכות עם ישראל. עמ"י יזכור שיש לו אחריות עצומה כלפי השמים והארץ, אם עמ"י לא ישמרו את התורה- אותם עדים ייעלמו ("אם לא בריתי... גם בריתי תופר").

מסר זה מופנה כלפינו כבני ישיבה, הן בישיבה והן בצבא. כאשר אנו בישיבה- מסר זה אמור ללוותנו ו"להטיף" לנו כל הזמן. בתור בני ישיבה ולומדי תורה יש לנו אחריות עצומה. בלי בטלה, כמה שאפשר להתחזק כל הזמן.     בתור חיילים, מסר זה אמור ללוותנו משום שאנו צריכים תמיד לזכור שכרגע עבודת ה' שלנו היא חיילות טובה. חיילות טובה מתבטאת בדיגום הנשק, הגדלת ראש, בלי "חפשנות" וכל זה מכורח היותנו מקיימי דבר ה' בעולם. זוהי תביעה עצומה, אך בכוחנו לעמוד בכך.

 

יהי רצון שנזכה ונאמר שירות לקב"ה בבית המקדש, ע"י הלווים, שירה שתבטא הרמוניה נפלאה בינינו לבין בורא עולם.