פרשת בלק - ברכת בלעם וקדושת ישראל

איתן אלימלך



בפרשתנו באה לידי ביטוי דרך מאבק חדשה ולא מוכרת בעם ישראל-במקום השיטה המלחמתית הידועה ("ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים") מוזמן בלעם נביאם "הגדול" של אומות העולם לקלל את ישראל -ולהתמודד עמם במגרש הרוחני.

 

הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו ה"העמק דבר" מלמדנו מה מתגלה לנו בברכותיו הלא מתוכננות של בלעם."לא הביט און ביעקב- האון שישנו ביעקב אינו מושרש בעצם בלב יעקב(ההבטה משמעותה הסתכלות בפנמיות הדבר)...דמשום הכי אהבת ה' עזה לישראל אע"ג שהמה חוטאים כאוה"ע משום שהם כקטנים פי' שהטבע מחטיאם ולא הדעת" -בלעם מצליח דוקא כשהוא מגדיר עצמו שתום העין, כלומר עינו הרעה והשלילית מנוטרלת-לזהות את נקודת החיבור העמוקה של ישראל לבוראם שבה גם כאשר הם חוטאים החטא נותר חיצוני להם-התאוות וההשפעות הטבעיות אמנם גורמות לחטא אך הפנמיות ("הדעת"-עומק המודעות וההכרה) עומדת בטהרתה-זוהי הנקודה שבה "הנך יפה רעייתי ומום אין בך".

 

יסוד זה מופיע ביתר שאת בהמשך ברכתו "ה' אלקיו עמו-שאע"ג שהוא חוטא מכל מקום ה' אלקיו עמו,אינו כופר בעיקר אלא אינו יכול להתגבר באותה שעה על התאוה והרצון" החיבור אל בוראו אינו ניתק גם אם לעתים חולשותיו מפילות אותו ולכן גם במצב החטא אנו יודעים ש"ה' אלקיו עמו"  "השוכן עמם בתוך טמאותם",בלעם מתעלה אל ההכרה בקדושתן הפנימית, היציבה והקיימת של ישראל,ומתוך כך "ותהי אחריתי כמוהו".

שנזכה תמיד לראות את עצמיות חברינו ועצמנו המלאה קודש ולהסיר את כל הסיגים וההפרעות,"יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם".

 

 

וליתר הרחבה ביסוד זה - עיין נצח ישראל למהר"ל פרקים י,יא תמצאנו שם.