פרשת חוקת - הוי מתלמידיו של אהרון

אביעד דותן




 

בפרשת חוקת, אנחנו מגיעים למותם של אהרון ומרים, ולבשורה הקשה על חטאם של משה ואהרון והעונש הקשה – שלא יכנסו לארץ.

מיד אחרי מותה של מרים אנחנו נתקלים בהעדר המים- "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרון". מיד אחרי מותו של אהרון אנחנו נתקלים בהעדר הפחד מצד גויי הארץ- "וישמע הכנעני מלך ערד". מתוך ההעדר הגדול- מותם של שני הרועים הגדולים, אנחנו לומדים על ההוויה הגדולה שקיבלנו מהם. עד מותם, באר המים וענני הכבוד נראים כדבר מובן מאליו, ורק במותם מתגלה החוסר הגדול.

[1]שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר. שנאמר  ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד, שנאמר  וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן. אמר רבי אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו....

 

ההגדרה של עם היא דיבוק וחיבור יחד. כבר "לימד" אותנו המן, שאנחנו לא ראויים להיות עם בגלל שאנחנו מפוזרים. אהרון הכהן יוצר אצלנו את החיבור, ויוצר מאוסף הפרטים והשבטים- עם. אהרון "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". אצל עמישראל ישנו כהן אחד, התגלות אחת מאת הקב"ה. בחירה אחת של הקב"ה באדם אחד, במקום אחד ובדרך עבודה אחת. כשקרח בא בביקורת כנגד כהונתו של אהרון, אומר לו משה:

[2]כדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה כולן מתקבצין בבת אחת ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכ"ג אחד"

אצלנו הבחירה בכהן אחד לא מקטינה את הקדושה ומצמצמת אותה, אלא אדרבה הבחירה באהרון מורה שיש אדם אחד שהוא צינור החיבור הכללי אל הקב"ה. צינור שמאחד ומקבץ לתוכו את כל העם.

על אהרון הכהן נאמר בספר מלאכי "בשלום ובמישור הלך איתי". כאשר אהרון היה רואה אנשים ניצים היה מקרבם זה לזה:  

[3]תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב' ו'). ר"מ אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון... וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה.

. לכל אחד מהם הייתה לאהרון דרך התקשרות מיוחדת, לגברים לחוד ולנשים לחוד. אהרון  יוצר קישור וחיבור לעמישראל והופך אותם לגוף אחד.

אנחנו מוצאים בספר מלכים, כאשר ירבעם מנסה לפצל את הממלכה, הוא מבטל את העלייה לבית המקדש, מבטל את מעמד הכהונה, מפצל את החגים, המזבחות וסדרי העבודה. על ידי שינויים אלה ירבעם מרוקן מתוכן את תפקיד הכוהן- המקשר ומחבר בין כל שבטי ישראל, ורק בדרך זאת הוא גם מצליח ליצור פיצול מדיני בעם

לאהרון ישנה תכונה נוספת- "ןמקרבן לתורה". הכהן הגדול מקבל את קרבנותיהם של ישראל ומעלה אותם לה'. קורבן הוא מלשון קרוב. האדם מקריב- מקרב את עצמו למזבח. המזבח עושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים. בזמן ההקרבה נוצר חיבור- האדם מתקרב אל הקב"ה, מקריב, נותן מעצמו, רואה כאילו הוא היה אמור לעלות על המזבח, ומהצד השני הקב"ה מוריד אש על הקורבן. בבית המקדש הקב"ה מתקרב אל העם, משרה שכינה, יוצר חיבור. הדוד מתחבר אל רעייתו. [4]"הני כוהני שלוחי דרחמנא נינהו" הכהנים הם שלוחיו, בחוריו של ה'. הם החוליה המקשרת- התשוקה, הצינור מן הדוד אל עבר הרעיה.

 

אהרון ובניו מצווים לברך את עמו ישראל "באהבה". כהן ששונא אדם בציבור המתפללים אסור לו לברך וכנ"ל אם יש אדם בציבור ששונא את הכהן אסור לכהן לברך. דרישה מפתיעה- מדוע כהן ששונא אדם לא יכול לברך ויותר מזה מדוע אם יש אדם ששונא את הכהן, הכהן אינו יכול לברך?

לפי דרכנו למדנו שדרכו ותפקידו של אהרון היא עשיית השלום והחיבור בין עמישראל לקב"ה. הכהן המברך את העם לא מתפלל לה' שיוריד ברכה- "ברכם ה'". אלא מודיע לעם – "יברכך ה'"- אתם מבורכים. יש בכם את הכוח להיות מבורכים. אומר האלשי"ך- אתם הכוהנים מכינים את עמישראל להיות כלים לברכה.

כהן ששונא אדם בציבור, אומר שהוא לא מאמין שאותו אדם מחובר לשורש, שאותו אדם כלי לקבל  את הברכה מאת ה'. ואם הציבור שונא את הכהן יש משהו שמפריע לציבור להתחבר אל המקור. כשהכוהנים יורדים מהדוכן, אנחנו אומרים להם שכוייח – מה השכוייח הגדול? – שהכהן הצליח לברך באהבה, שהוא הגיע ליכולת לראות איך כולנו מחוברים אל הקב"ה.

 

כאשר מת אהרון מסתלק עמוד הענן. ענני הכבוד מופיעים תמיד בהקשר של גילוי שכינה- "וירד ה' בענן אל הר סיני" במתן תורה, "והענן מלא את בית ה'" בחנוכת בית ראשון. ענני הכבוד תמיד מגיעים כאשר יש חיבור בין הקב"ה לעמישראל. הם מורים על קשר ישיר של ברכה ושפע מהקב"ה לעם.

כשאהרון נפטר- מגיע הכנעני מלך ערד. מלך ערד חושב שעכשיו יש לו שעת כושר להכות בנקודה שבה הקב"ה לכאורה הסתלק מעמישראל. להכות בנקודה שבה עמישראל לא מאוחד. אך פה מתגלה שאהרון יצר את הקשר והחיבור ברמה העל טבעית של חיי המדבר האידיליים, ועכשיו תורנו להכניס את החיבור הזה לתוך החיים הטבעיים, הארציים של עמישראל בארצו. תפקידנו להיכנס לארץ וליצור חיבור של כל השבטים לממלכה שמרכזה ועיקר סדר יומה הוא עבודת ה' בבית המקדש- על ידי הכוהנים. ליצור ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

 

 



[1] מסכת תענית ט.

[2] במדבר רבה י"ח ח'

[3] אבות דרבי  נתן א' י"ב

[4] קדושין כ"ג