פרשת עקב - כי אם ליראה את ה' אלקיך

רונן צור




"ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך "

[1]ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה". אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחאי: אין לו להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר:[2] "יראת ה' היא אוצרו!" - אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן - קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול.

שואל מיד המהר"ל: וכי בעיני משה היראה היא "מילתא זוטרי"? וכי כל עם ישראל בדרגתו של משה שיהיה קל להשיג את היראה? אלא שבאמת היראה היא דבר גדול מבחינת מעלתה והשלכותיה. אבל היא אמורה להיות טבועה אצל כל אדם כמו משה, אלא מי שקשה לו להשיגה זה בגלל שהוא הרחיק אותה בעצמו ולכן קשה לו.

אמנם מהי אותה יראה שאותה מבקש הקב"ה ממנו לבצע?

הרמח"ל[3] מחלק את היראה לשתי יראות שהן שלוש:

1. יראת העונש: שהאדם ירא מן העונש ותמיד מפחד לנפשו. והנה זו קלה ודאי, שהרי כל אדם אוהב את עצמו ויראה זו אינה מביאה אותו אלא "לסור מרע" אך לא "לעשה טוב". ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ שדעתם קלה, אך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת.

2. יראת הרוממות: היא שהאדם ירחק מן החטאים לא מפאת כבודו ונפשו, אלא מפני כבודו של הקב"ה, כי איך יוכל האדם הקטן לעשות דבר מה נגד רצונו של הבורא יתברך? ויראה זו ניתן להגיע אליה רק ע"י ידיעה והשכלה להתבונן על רוממותו של הקב"ה ופחיתותו של האדם.

3. יראת חטא: יראה זו היא חלק מן יראת הרוממות אך מעלתה גדולה ממנה וכן קשה יותר להשיגה. "ענינה הוא שיהיה האדם ירא ודואג תמיד על מעשיו, פן נתערב בהם איזה שמץ חטא, או פן יהיה בם איזה דבר קטון או גדול שאינו לפי גדל כבודו יתברך ורוממות שמו." וההבדל בינה לבין יראת הרוממות הוא שיראת הרוממות באה בשעת מעשה שאז יבוש ויכלם לפני כבודו יתברך, אך יראת החטא באה בכל עת ובכל שעה, שכל רגע מפחד שמא יתגלגל חטא לידיו, ועל זה נאמר[4] : "אשרי אדם מפחד תמיד".

המהר"ל לעומתו ממצה את מהות היראה במשפט אחד[5] : "שעושה עצמו עלול כאילו אינו כלל נגד העילה יתברך". כלומר ביטול עצמי בפני הקב"ה.

[6]וכך נוכל לפרש את האמרה[7]: "אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שיראו מפניו". שהרי מעלתו הגדולה של האדם היא שיבטל עצמו בפני הקב"ה ויראה בכך שהקב"ה הוא העילה ואין אחר. וכן כתוב בתהילים[8]: "ראשית חכמה יראת ה' " אם האדם יבין שאין לו ערך בעולם לעומת בורא עולם (שזהו בסיס לכל העולם) אז יוכל להתחיל בחוכמות. וכך מובן מה שנאמר[9]: " אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו." שהרי אם לא הבין את כל מהותו של עולם אז אין כל ערך לתורתו.

ולסוף סיפר קצר[10]: "רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי, חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא. אמר ליה חד לחבריה: ניקו מקמיה, דגבר דחיל חטאין הוא, אמר לו אידך: ניקו מקמיה; דגבר בר אוריין הוא. אמר ליה: אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא - ואמרת לי את בר אוריין הוא? תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא"

 

 

יהי רצון שבאמת נבין את מטרתנו בעולם ובעזרת ה' כולנו נעבוד את בורא עולם בלבב שלם וביראה שלמה.                      

שבת שלום.



[1] ברכות לג:

[2] ישעיהו לג' פס' ו'

[3] מסילת ישרים פרק כ"ד בביאור יראת החטא

[4] משלי כ"ח יד'

[5] נתיבות עולם- נתיב היראה פרק א'

[6] מבוסס על מהר"ל חידושי אגדות על מס' שבת.

[7] שבת לא:

[8] קי"א

[9] שבת שם

[10] שבת שם