פרשת בלק - הדבר אשר ישים אלקים בפי, אותו אדבר

איתמר אייזיק




בתחילת פרשתנו מוקדש חלק נכבד מאד (כמעט שני פרקים) לדו שיח המתנהל בין בלק (ע"י שילחיו) לבלעם ובין בלעם לקב"ה.

מקריאת הסיפור עולות מספר תמיהות: בפעם הראשונה שבאים המלאכים לבלעם - בלעם אומר להם "לינו…[1]" והקב"ה מתגלה אליו ואומר לו שלא ילך עמהם - ובלעם קם בבוקר ואומר להם שאינו יכול לבוא. לאחר מכן שולח לו בלק משלחת יותר מכובדת הקוראת לו לבוא ולקלל את בנ"י מיד שהמשלחת מגיעה הוא אומר להם שזה לא יועיל כל הכסף, הזהב והכבוד כי הוא לא יכול לבוא בניגוד לדבר ה'. אך הוא אומר להם תשארו שוב אולי ייתן לי ללכת ובאמת באופן די מוזר הקב"ה אומר לבלעם ללכת איתם. לאחר שבלעם יוצא לדרך בהסכמת הקב"ה עומד מלאך ה' בדרכו ומפריע לאתונו ולאחר שבלעם מכה את האתון וכמעט הורג אותה אז היא מדברת איתו ואז נגלה אליו המלאך ואומר לו שאם הוא לא היה נוטה מהדרך הוא היה הורג אותו. ובלעם עונה לו - חטאתי ואם הליכתי אינה רואיה בעיני הקב"ה אחזור לביתי. ואומר לו המלאך, לא, תמשיך ותלך עם האנשים האלה.

 

מסיפור זה עולות שתי שאלות מרכזיות-

א. נראה שבלעם ממש בסדר כל פעם שבאים לשאול אותו הוא שואל את הקב"ה מה לעשות והקב"ה מדריך אותו ובלעם הולך לפי הצווי.

ב. למה הקב"ה בפעם הראשונה אוסר עליו ללכת, בפעם השניה מתיר לו ללכת ואז בדרך עוצר אותו ובסוף אומר לו ללכת?

 

נענה קודם על השאלה הראשונה ומתוכה על השניה.

בפעם הראשונה באים השליחים לבלעם ואומרים לו שבלק מבקש ממנו לבוא. בלילה בא הקב"ה לבלעם ושואלו מי האנשים האלה עמך? מסביר המדרש[2] " וכמו שהטעה הוטעה ... והטעהו הקב"ה... שאל לו מי האנשים האלה עמך, אמר אותו רשע איני יודע בהם". ממדרש זה אנו יכולים להתחיל לראות את דרכו של בלעם, בלעם חושב שהוא יכול להוביל את הקב"ה והקב"ה אומר לו בפעם הזו שהוא אינו יכול ללכת ובלעם באמת בבוקר אומר לשליחי בלק שהוא אינו יכול לבוא. אך לפי המדרש[3] " לא אמר להם לא נתן לי הקב"ה רשות לילך ולא לקלל, אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם  אמר לי אינו כבודך לילך עם אילו, אלא עם גדולים מהם, שהוא חפץ בכבודי" בלעם לא בא ואומר אני לא יכול לבוא כי הקב"ה אינו רוצה בכך ואני עושה את רצונו אלא תולה את הדבר בעצמו כיוון שהקב"ה רוצה בכבודי אין הוא נותן לי ללכת עמכם. אפשר לראות מגנה זו בעוד מדרש[4] " בלעם מתגאה ואומר כי מאן ה' לתתי להלכך עמכם לומר אילו הניח אותי הייתי בא ומכלן" בלעם אמנם לפי המדרש הזה תולה את חוסר היכולת בקב"ה אך הוא מצד שני מעצים פה את כוחו הוא משחק אותה "קשה להשגה" אבל בעל עוצמה גדולה. אפשר לראות את זה גם בפעם השנייה שבאים המלאכים הוא לא אומר להם אני לא יכול וזהו אלא אומר אני לא יכול - אבל אולי אני יכול לדבר עם הקב"ה ו"לסדר" איזה משהו. לפי כל מה שאמרנו לעיל ענינו על השאלה הראשונה- הבעיה של בלעם היתה בזו שהוא אמנם עשה את דברי הקב"ה אך ניסה לגרום לדברים להראות כאילו הוא הדמות המרכזית ולא ביטל עצמו לקב"ה.

 

עכשיו נעבור לשאלה השניה - בפעם הראשונה בלעם כנראה מצליח ליצור את הרושם שאם ישלחו לו שליחים יותר נכבדים וכסף רב הוא יבוא כפי שבארנו למעלה. הקב"ה יכול לומר לו שוב לא ללכת אך כך זה היה מצטייר כאילו בלעם באמת היה בא אבל לבלק אין מספיק כבוד וכסף להציע לו לשם כך ולכן הקב"ה אומר לבלעם ללכת וכך גם כותב המדרש[5] - "אמר הקב"ה הרי אני מניחו כדי שידעו הכל אם יכול הוא לכלותן אם לאו". עכשיו באמת בלעם הולך איתם ועכשיו מגיע המלאך, בהמשך המדרש אנו יכולים לראות מדוע בא המלאך למרות שאין מטרתו לעצור את בלעם מללכת אלא הוא בא להראות לבלעם ולהולכים עמו שבלעם אינו תלוי בכסף שלהם אלא יש פה גורם משפיע "... מכיוון שרבצה האתון אמר לו יש חרב בידי וכו' אמרו הוא זה שיכול לכלות ששים רבוא בדבריו אינו יכול להרוג את אתונו אלא אם יש חרב בידו[6] ". נוצרת פה סיטואציה מאוד מבישה לבלעם האתון רואה את מלאך ה' שהוא לא רואה והוא צועק על האתון ומדבר איתה ולא יכול לעשות לה כלום. והמדרש מסביר לנו שכל האנשים שהולכים עמו באמת מתחילים לפקפק בכוחו ואז הם מבינים שבעצם זה לא ממש תלוי בו. ועוד מוסיף הלקח טוב ואומר לנו שאנשי בלעם מתו כדי שיצטרך לספר את הסיפור הזה שמעמיד אותו באור קצת מגוחך ואפשר לומר שאף עליו זה השפיע כי כשהוא מגיע לבלק הוא כבר אומר דברים כהוויתם - "הדבר אשר ישים אלוקים בפי אותו אדבר" כבר לא בלעם המרכז אלא דבר ה'.           

  



[1] במדבר כב פס' ח

[2] תנחומא ה

[3] תנחומא ישן ט

[4] משנת רבי אליעזר

[5] שם

[6] שם