פרשת כי תצא - קן לציפור בין העצים

תמיר פלג



"כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים:  שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים:"[2]

 

אחד העניינים היותר תמוהים בתורה הוא עניין שילוח הקן. קילומטרים של דיו נשפכו על פירושים מפירושים שונים על העניין, ואפילו הולחנו הפסוקים האלו לשיר של "פרחי לונדון" האגדיים (האחראים גם ללהיט הענק "קול ברמה נשמע").

לעניות דעתי, עלינו לשאול 3 שאלות מרכזיות כדי להבין את העניין:

א. מהי מטרת המצווה?

ב. מהי ההשוואה למצוות כיבוד אב ואם? (אלו שתי המצוות היחידות בתורה ששכרם הוא אריכות ימים)

ג. למה על מצווה לכאורה קלה כ"כ מובטח "למען ייטב לך והארכת ימים"?

 

בבואנו לענות על השאלה הראשונה, עלינו להזכיר קודם כל את המחלוקת חוצת הדורות כיצד עלינו להתייחס לטעמי המצוות. הצד אחד לוקח בין השאר המהר"ל[3]. הוא טוען שלמצוות יש טעם אלוקי ולא לתועלתנו ולכן עלינו להתייחס אליהן כמו גזירות מלך לעמו, בלי סיבה או תועלת לכל מצווה בנפרד.

את הצד השני לוקח בעקביות הרמב"ם, אשר שואף  להסביר כל מצווה ומצווה. הוא טוען שכל מצווה ניתנה גם לתועלת ותיקון האדם. הרמב"ן על ענייננו מביא בפירושו את הרמב"ם במורה נבוכים[4]. הוא כותב שם שטעם מצוות שילוח הקן הוא שנלמד את מידת הרחמנות. נמצא, שכאשר לוקחים לציפור את צאצאיה היא מצטערת מאוד, ממש כמו בני אדם שנלקחים מהם ילדיהם. אולם כאשר ציפור חוזרת לקינה ולא רואה שם שום דבר, היא לא זוכרת שהיו שם צאצאיה והיא ממשיכה כרגיל בחייה. באה המצווה ומלמדת אותנו שלא נתאכזר אפילו לחיות.

 

הרמב"ן מוסיף על הרמב"ם דבר חשוב.

במשנה במסכת ברכות[5] כתוב: "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך...משתקין אותו". הרמב"ן מדגיש שאין רחמיו של הקב"ה על בעלי הנפש הבהמית, אחרת היה אוסר עלינו את השחיטה. כל המצווה היא לתועלתנו בלבד.

 

ה"שפת אמת"[6] מרחיב מעט, ומסביר שהאומר "על קן ציפור יגיעו רחמיך" בעצם משווה את רחמנות הקב"ה לרחמנות בשר ודם וזוהי טעות חמורה. רחמי בשר ודם מגיעים לטובת עצמו. אפילו אדם שנותן צדקה עושה זאת כדי להפיג את הצער שלו. חלילה לנו לומר שהקב"ה מרחם לטובת עצמו.

 

כדי לענות על השאלה השנייה נזכיר קודם כל את דברי הרמב"ם שהבאנו קודם. אין הבדל בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם. אהבת האם לפרי בטנה אינו דבר שבשכל. זהו אינסטינקט בסיסי שמצוי הן בבהמות והן באדם.

ה"כלי יקר" מרחיב ואומר שלשון "למען ייטב לך" משמע, שאתה מקבל טובה מהדבר. מכיבוד אב ואם הדבר פשוט: אם תכבד את הוריך, בניך יראו וייקחו ממך דוגמא ויכבדו גם אותך. הטובה משילוח הקן נלמדת בפלפול קצת יותר "ביינישי" - בניך שיראו שאתה משלח את האם ילמדו קל וחומר שכמו שאתה מכבד את כל אלו שמולידים, שמביאים המשכיות לעולם, ואפילו הם בעלי חיים- כך עליהם לכבד אותך. נמצא שהקשר בין שתי המצוות הוא הצורך לכבד את אלו המביאים המשכיות לעולם.

 

נותר לנו לענות על השאלה השלישית: למה על מצווה לכאורה כ"כ קלה (אין בה חסרון כיס, וגם לא מאמץ גדול מדי) מובטח שכר כ"כ גדול?

רש"י, הפשטן הדגול, מפרש ע"פ המשנה בחולין[7]: "אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, קל וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות"

ה"כלי יקר" מסביר ששכר שילוח הקן (כמו גם שכר כיבוד הורים) הוא אריכות ימים, כי המצווה הזו מחזקת את האמונה בהתחדשות העולם. כל נולד - יש לו מוליד עד הקב"ה. לכן מי שמראה את התחדשות העולם והמשכיותו יזכה לאריכות ימים.

 

פשט חדש באמרה "למען ייטב לך והארכת ימים" מביא לנו ה"שפת אמת"[8]. הגמרא בחולין7 מספרת לנו על אב ששלח את בנו לקיים מצוות שילוח הקן. כשהבן הגיע אל הקן הוא נפל מהעץ ומת. והלא זה לכאורה אבסורד נוראי! אותו הבן קיים בשעת מיתתו גם מצוות כיבוד אב וגם מצוות שילוח הקן שהן שתי המצוות ששכרן "למען ייטב לך והארכת ימים" חייבים להגיד שהפשט שונה.

ה"שפת אמת" אומר שהמצוות ניתנו לתיקון עם ישראל "שבכוח המעשה יתדבקו בשורש נשמתם" כלומר, על ידי קיום המצוות, הפרט מבין שהוא חלק מכלל ישראל שכולו מקיים את מצוות ה' יתברך. ה"שפת אמת" מוכיח מהמדרש[9] מתינוק שנולד מהול - עדיין יש להקיז את דמו. גם כשאולי כבר אין צורך במצווה, חייבים לקיים אותה. "על ידי המצוות שבני ישראל עושין, מעוררין שורש אחדות בני ישראל שהוא מציאת חן האומה הישראלית".

         

לכן כלל לא קשה השאלה מדוע על מצווה כ"כ קלה השכר כ"כ גדול - מצד ההתחברות לכלל ישראל, אין הבדל בין מצווה קלה לחמורה - שתיהן מחברות את האדם לכלל.

 

זה יהיה גם הפירוש לאמרה "למען ייטב לך והארכת ימים":

"למען ייטב לך" - בעולם שכולו טוב. "והארכת ימים" - בעולם שכולו ארוך. כלומר, המצווה מדברת על משל לעולם הבא-  כמו שבעולם הבא אין  משמעות לזמן, אלא רק ל"איכות", כך בעולם הזה - אדם יכול לחיות אפילו 100 שנה אבל ייחשב כאילו לא חי בכלל. מי שמקיים מצוות שילוח הקן (כמו כל מצווה אחרת בתורה) מובטח לו שיגיע לשורש נשמתו כבר בעולם הזה ויתעלה מעלה מעלה כאילו היה בעולם הבא.

 

יהי רצון שנזכה להתקשר דרך המצוות לכלל האומה הישראלית ונזכה להגיע לשורש נשמתו כבר בעולם הזה. ובמהרה בימינו נזכה לגאולה השלמה, בארץ ישראל השלמה ובתוכה האומה הישראלית המאוחדת.

 



[1] חיים נחמן ביאליק, שם.

[2] דברים, פרק כ"ב, ז'-ח'

[3] כפי שמוסבר בתפארת ישראל, פרק ששי

[4] ג', מ"ח

[5] דף לג:

[6] תרנ"ה

[7] דף קמב.

[8] תרל"ז

[9] דברים רבה ו', א'