פרשת בלק - חמור או צפרדע

יגאל לאופר




בפרשת בלק מתוארת מציאות בעייתית מאד. מגיע גוי רשע ואעפ"כ הוא נביא. ולא סתם נביא - אלא נביא ענק. כמו שכתוב במדרש ספרי על  הפסוק "ולא קם בישראל כמשה עוד" - אבל באומות העולם קם. ובין שאר הדברים שהמדרש מזכיר בהבדלים בין משה ובלעם, ש"בלעם היה יודע מה הקב"ה עתיד לדבר עמו..." וכן "בלעם היה מדבר עם הקב"ה כל שעה..." (להבדיל ממשה).

זאת אומרת, לבלעם היתה מעלת נבואה שבדברים מסוימים היתה אפילו גדולה משל משה. ודבר זה מצריך עיון גדול - איך ניתנת נבואה לאדם שלא ראוי לה. הרי נבואה יכולה לבוא לאדם רק אחרי שעבר מסלול שלם של תיקון מידותיו. רק אחרי שעבר את כל מסילת ישרים (אפשר גם בניחוח צבאי) ואחרי שקנה את כל המעלות השכליות והמוסריות.

 

הרמב"ם במורה נבוכים מסביר את התנאים לנבואה:

"אותו אדם למד והחכים עד שיצא מן הכח אל הפועל, ונעשה לו שכל אנושי בשלמותו ותמותו ומידות אנושיות טהורות מאוזנות, והיו כל תשוקותיו לידיעת סודות המציאות הזו וידיעת סיבותיה, ומחשבתו תמיד משקיפה על הדברים הנעלים, והתענינותו אינה אלא בידיעת ה' וההתבוננות בפעולותיו... וכן הכרחי שכבר חדל לחשוב ובטל תשוקתו לשררות הבלתי אמיתיות".

וכן לסיכום דבריו:

"ודוקא לשלם החסיד בתכלית. אבל הסכלים מן ההמון לא יתכן זה אצלנו שיתנבא אחד מהם אלא כאפשרות שיתנבא חמור או צפרדע".

אם כן, איך יכול להיות שנבא הקב"ה חמור או צפרדע ועוד שה' ינבא אותו בדרגה כ"כ גבוהה ואת דבריו אפילו אומרים עד היום בכניסה לביהכנ"ס.

הרמב"ן בפסוק ל"א אומר שבלעם לא היה נביא שהרי כתוב "ויגל ה' את עיני בלעם" ונביאים רואים מלאך ולא צריכים לגילויי עיניים וכן קראו הכתוב בלעם הקוסם כשהרגו אותו ישראל, ואיך יהרגו נביא שהוא אדם שמביא את דבר ה' לארץ? איש אלוקים –  איך מותר להורגו?

 

לכאורה רואים שהיתה פה כוונה מיוחדת של הקב"ה להביא נביא מאומות העולם שבשבילה "דילג" ה' על התנאים הרגילים של הנבואה. מה היא הכוונה הגדולה?

המהר"ל בתפארת ישראל פרק כ"א ממשיל את התנבאות בלעם לאדם שרוצה להשליך דינרים ואינו מקפיד שיפלו לפח

"אין כוונתו רק להשליך ממנו הדינר – יפול בכל מקום, כך השי"ת אינו חפץ כאשר מדבר עם נביא עכו"ם רק שיצא הדיבור ממנו יבא להתקבל אף בטומאה".

ז"א שהקב"ה רצה, מאיזו שהיא סיבה, לנבואת נביא מאומות העולם ואיו לו שום רצון שהדיבור יתיחד עם הנביא – הנבואה היא דבר ה' והנביא הוא סתם קוסם שמעביר את דבר ה'. אך נביא מישראל הוא נביא שהנבואה מתיחדת איתו "מדבר הוא ית' אל הנביאים ונתיחד עמהם". הנביא הישראלי מזדהה עם נבואתו ומגיע לדרגה של איחוד גמור עם דבר ה' שעובר דרכו, ובשביל כך צריך להיות אדם ענק וצדיק, ולכך נביאינו הם קדושים.

לפיכך, מה היתה הכוונה הגדולה של ה' בנביאות בלעם עד שבשבילה הפך ה' סדר בראשית לנבא ולהוריד את דבריו לאדם נמוך ושפל?

הרמב"ן אומר "והכל בעבור כבוד ישראל ולכבודם" ועדיין צריך להבין מדוע צריכים כבוד מפי נביא של אומות העולם?

האורח חיים (כ"ג, ה') ממשיך באותו כיוון ואומר:

"רצה ה' לגלות עתידות, ודברים נפלאים,מהטובות אשר יגיעו לישראל... לפרסם מעלת עם קודשו לפני כל האומות... וידעו האומות לפי נביאם..."

תפקידו של בלעם לספר שבח האומה הישראלית לפני כל העולם – וזה החידוש שנביא מהם, שבא מבחוץ, רואה את שבחנו ומתפעם מקדושתינו ורוצה אף למות כמונו מתוך הבנת ניצחיותינו. ואולי עוד יש להוסיף: בהלכה יש יסוד חשוב בעדות - שפסולה בקרוב - משום שהעד שקרוב לנתבע לא יכול להיות אובייקטיבי ולתפוס את הדברים בשלמותם ולכן פסול לעדות. גם אשה, שכוחה בבינתה – בהפנמה של המציאות והזדהות איתה, אסורה לעדות משום שלא יכולה לשפוט בשלמות ובאובייקטיביות.

 

כך גם בלעם, הרחוק מישראל, שהוא האנטיתיזה שלנו, שבמסכת אבות את תלמידיו מעמידים מול תלמידי אברהם אבינו ורואים את ההבדלים ביניהם, דווקא האיש הרחוק הזה יבוא ויאמר את שבח ישראל, ואולי אין מישהו שתאר אותנו כ"כ יפה כמוהו, וכל זה דווקא מפני שהוא חיצוני לנו ורחוק מאיתנו.

 

כיוצא בזה הרבה פעמים שונאים שלנו היטיבו להכיר את ערכנו, ולפעמים יותר טוב מאיתנו. לדוגמא, ידוע היטלר שתאר אותנו שאנו עם נצחי, עם המצפון, עם לא טבעי וכדו'.

ומובן וברור שיש ערך גדול לקב"ה להודיע את מעלתם של ישראל בעולם כי ישראל מספרים שמו בעולם וצריך שיהיה יחס חיובי של האומות לישראל.