"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו..."

אבישי סבן
"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו..."
"...אבל העיקר באמת זה שהרוב טוב, כלומר- גם אם יש רע- הוא לא העיקר..." "לא, ההפך הוא הנכון- יש הרבה רע", "אבל אם תשים לב תראה שבאמת אנחנו בתהליך של ע.."- "לא, לא נכון, זה לא תהליך של גאולה, זו ירידה גדולה, אפשר לומר שאנחנו יותר מתקרבים לחורבן!" – זהו חלק קצר משיחה מופלאה, ממפגש מרתק שהתחיל לפני כשלוש שעות ונמשך עד לפני כשעה, במהלכו של סדר הערב, מוצאי יום העצמאות תשע"ב, בעודנו "עייפים, גם צמאים", "עייפים"- אך מרוצים מיום גדוש וטוב, של טיול ברמה וקיום מצוות היום "עוד היום בנב לעמוד, ינופף ידו" קרי, מצוות "על האש" ברחבי הישיבה, "גם צמאים"- ללימוד תורה, ללימוד סוגיות רוצח בשגגה לפרטיהן במסכת מכות.

בעודנו פותחים את הגמרות לתחילתו של עוד סדר ערב ככל הסדרים, לפתע מופיע אדם מאחורי גבי ושואל- "תגידו, אפשר ללמוד אתכם?"- "אממ....כן, ודאי!", "מי כבודו?". "אדם", "מהעיר?" "אכן".
וכך למדנו יחד זמן מה, אדם (שם בדוי) התעניין אף הביע דעה, הבין בשכל ישר כל מיעוט והיקש והכל בצניעות ועיניים טובות- בורקות.
באחת ההפוגות המעטות מן הלימוד, נסבה השיחה לענייני דיומא- על חזרה בתשובה, על אמונה למרות הקשיים ובכלל על טוב ורע. ב"ה לקושייתו של אדם הייתי מוכן ואף שמח לענות, נחוש לנסות להציל נקודה חשובה ומסכנה שהולכת ונרקבת לה עם קשיי הזמן, הלא היא נקודת הטוב שבעולם, עולם העין הטובה! (ובנקודה זו רציתי לשתף אתכם..)

כותב הרב אבינר: "כתוב: "הווי דן את כל האדם לכף זכות"(אבות א,ו). אמר האדמו"ר מגור, ה'שפת אמת': "את כל האדם". כלומר, כאשר אתה דן אדם רק על פי צד אחד או פן אחד, אתה דן אותו לכף חובה. אך אם אתה רואה את כל האדם- הרי שהמבט הכולל מביא אותך לדון אותו לכף זכות".
להמחשת הדברים נעיין בדברי הרמב"ם(מו"נ ח"ג, פ' י"ב):"לעתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות.. אין זו טעות של ההמון בלבד.. (שאומרים) שהרע במציאות רב מן הטוב, ושכאשר תשווה את מנוחתו של האדם והנאתו בשעה שהוא נח אל הייסורים, המכאובים הקשים, המומים, הנכויות, הצרות, היגונות והאסונות הפוקדים את האדם, תמצא שמציאותו של האדם היא פורענות ורעה גדולה.."
לפני שאנו קופצים בהערכה אל דברי הרמב"ם ומפליגים בשבח העין הטובה, יש לעצור לרגע ולהזדהות עם שורש הספק, עם הקושי, שכן רק כך התשובה שעונה הרמב"ם באמת תמלא חסרוננו.

קל לדבר, קל להגיד כשטוב לנו ש"הכל טוב, ואם לא- אז לפחות הכל לטובה"! הרי זה נחום איש גם- זו מפורש! אבל באיימת' כולנו יודעים, שכשכואבת לנו הזרת- כולנו נופלים. רגע, רגע, רגע! אתם ודאי בחורים חזקים, אז הנה דוגמא בשבילכם- להתבכיין בלי סוף ולהתמסכן כשלפתע תוקף כאב בטן חזק עד שאתה חושב שרק במקרה אתה גבר ובאמת אתה תכף כורע ללדת, אז בטח חלה(לא רועי) פה איזו טעות, והדבר הבא כמובן הוא להתלונן, על המצב ועל "חוסר הצדק" ולאט לאט להגיע למין טרוניה שכזו כלפי שמיא- "אבל למה זה מגיע לי? לא סגרנו על צום פעם בשנה, 6 שעות וחומוס ואורז בפסח?!?".

עצרו רגע, אתם ודאי גברים רציניים, הסדרניקים בעלי כח סבל של (כמעט) לוחמים ולכאבים אתם ודאי רגילים, אבל.....
מי מאיתנו- ותראו לי אחד כזה- לא מוצא את עצמו מתחמם אט אט- על כל העולם ואשתו, חושב שכל העולם נגדו, חש שהעולם הולך ומקדיר לו פנים כשאתה עומד בגשם, עוצר טרמפים בצומת שכוח א-ל, כמעט שעה חלפה ואיש(או אישה) אינו עוצר? או אז לאן נעלמת אמונת איש גם- זו?!
ודאי שהדברים נוגעים עוד יותר כשמדובר חלילה באדם שחווה צרות ממש, דינים וגזרות, בשעות חולי, צער גדול, שכול, איבוד עבודה וכן כל מצב שהמציאות לא מתנהלת כפי שתכננתי/ ביקשתי. באותו רגע העולם כולו משתנה בעיניך, כל המציאות קשה וכואבת ונראה כאילו נשאר אך מעט טוב בעולם והרע עלה לשלטון.
מסביר הרמב"ם(שם) ש"סיבתה של טעות זאת היא שבור זה והדומים לו...מתבוננים במציאות רק מנקודת ראותו של פרט אחד מבני האדם ולא יותר".
כשמכה באה לאדם, אע"פ שרב המציאות עדיין טובה, מעתה הוא רואה הכל דרך המאורעות הפרטיים שלו, דרך הקושי מביט הוא וכאילו הרכיבו לעיניו רשת שחורה- העין שלו כבר לא טובה ולפיכך כל המציאות רעה בעיניו, אע"פ שזו טעות חמורה!

הדרך להתגבר גם בשעות הקושי והכאב, היא הדרך שמציע האדמו"ר מגור, כנ"ל- להסתכל על "כל האדם", להסתכל על כללות האדם- מעשיו כולם, אישיותו המלאה, על כל צדדיה וודאי נמצא בה מעשים טובים וכוונות טובות שנסתרו מאיתנו בחשכת עינינו. וכן כשמסתכלים על העולם - מצאתי את עצמי נופל בחטא זה אפילו בזמן שלמדתי את דברי הרמב"ם במו"נ(כנ"ל)- לא יאומן פשוט!
אנו מוצפים בטוב ובשפע אלוקי בכל יום, בכל שעה, אנו חיים ונושמים, משפחה וילדים, אוהבים, צוחקים, לומדים ובוחרים וכל שאנו רואים זה עולמנו הקטן, האישי והצר, שברגע שקצת השתנו לנו התוכניות- בום! פיצוץ בצנרת האמונה! ומה קרה ל"כל הטובה אשר גמל איתו"? ועוד דבר- וכי יחיד אתה בעולמך? מדוע לחשוב כי ברגע שקשה לאחד קשה לכולם ובעצם העולם כולו מתקדם לחורבנו? אפשר להסתכל על כל הקשיים והחסרונות, על ה"כמעט" ועל החיסרון, אך זה לא אובייקטיבי! כל שצריך לעשות הוא לקחת צעד אחד אחורה(זהירות!), לנשום עמוק ולהסתכל על התמונה בכללותה- על האדם ועל העולם וממילא המבט הכולל יביא לכף זכות.

מדינת ישראל, למשל. יש להסתכל על כל מדינת ישראל ולא להיתפס לפרט זה או אחר.."
ברוך ה' ששלח אלינו את אדם, אותו "מתחזק- חוזר בתשובה" מהעיר דווקא היום, ביום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. אשרינו שזיכנו הקב"ה להגביר עין טובה בעם ישראל דווקא ביום זה, שכן אדם זה- לא החל בתהליך חזרתו "יש מאין", ולבטח אחד הגורמים הוא קשיי יום יום- בפרנסה, עם האישה, עם הילדים ועוד כהנה וכהנה. הסיבה שחשב אדם שמצבנו עגום ומגמתנו היא אבדון נבעה מהסיבה הפשוטה שהוא נמצא במקום בו עינו נגועה, כמין בוץ סמיך המכסה את העיניים ודרכו מביט הוא על העולם ורואהו כפי מצבו האישי, באשר הוא שם..

ברוך ה', עיניו של אדם אורו, חצי חיוך כבש את שפתיו והוא שמח, פשוט שמח שסוף סוף המציאות אינה רעה בעיניו, שלראשונה מזה זמן רב, בו הביט בכל בגווני אפור- ראה שאפשר לעצור, לקחת צעד אחורה, לנשום עמוק, להביט במציאות בעיניים טובות וישרות, על עולם שלם, מלא בטוב ובשפע אלוקי תמידי שרק יורד ויורד. בבני אדם מופלאים, מלאי אור וטוב, שאיפות וכוונות,(ובייחוד בדורנו, דור הגאולה!) שלמרות ש"חושך ואור משמשים בו בערבוביא..אנחנו חייבים לעמוד על אופיו"(מאמר הדור) האמיתי, בזכות עיניים טובות.

וכנראה, שאם עומדים אנו כאן היום- ראויים אנו וצריכים להתבונן באומתנו שקמה לתחיה לפני 64 שנים, בדמות מדינה חיה ובועטת, מלאת התקדמות לטוב, רבת שפע, הערכה, צבא שליחות ומוסר, נוער אכפתיות ועוצמות, אנשי תורה עצומים וחיים.
ישראל היום- תשע"ב, במגמת עלייה, לקראת גאולתנו השלמה, לקראת בניין בית המקדש במהרה בימינו, בזכות ראייה בריאה וישרה, של עין טובה, עין מיטיבה.