איך חוגגים את יום העצמאות?

הרב יגאל לאופר
איך חוגגים את יום העצמאות?
איך נחגוג את יום העצמאות? איך נשמח השנה במדינתנו? מהיכן נשאב את הכוחות להכריח את עצמנו לאהוב אותה ולהיות גאים בה כמו לפני השנה "הנוראית" האחרונה שעברנו?
 
פרופורציות:
הגאולה, שאת תחילתה אנו רואים בקום המדינה, היא תהליך עמוק ורציני ומי שמצפה שהגאולה, על כל מה שהמושג האדיר והכולל הזה מקפל בתוכו, תהיה במהירות ובקלילות, הוא לא מכיר את עמ"י. קחו למשל את ראשית העם הזה.
אברהם אבינו חיכה עד גיל שבעים כדי שיאמר לו הקב"ה "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". איזה אדם יאמין שבגיל שבעים ייוולד לו ילד, אבל אברהם האמין. בתורה עוברים כמה פסוקים עד שהבטחה זאת באה לידי מימוש, אבל כמה זמן עובר במציאות? עוד כמעט שלושים שנה, המורכבים מחודשים ומימים ארוכים שיעברו עד שתיפקד שרה.  בקריאה בתורה זה עובר מהר, אבל נחשוב שעוברים על אברהם ושרה שנים של המחנה, ולא רק שאין התקדמות בגאולתם, אלא בדיוק להפך – הכול הולך ונסוג, אברהם ושרה רק מזדקנים, והפוטנציאל שלהם להרות וללדת הופך מיום ליום לבלתי אפשרי. עלינו לחשוב אילו הרהורים היו לאברהם ושרה: חיכנו שנה, שנתיים, ארבע שנים, כמה זמן זה יכול לחכות? אם אברהם ושרה הלכו לרופאים ודאי אמרו להם שאין שום התקדמות, הכול רק הולך ונסוג. אבל לאחר שנים של ציפייה נולד יצחק.
 
 יצירת המשך לאבי האומה ובנית אומה שתהיה ממלכת כוהנים וגוי קדוש הם תהליכים ארוכים ומהותיים ומי שמצפה שיהיו במהירות, אינו מבין את עומקו ושליחותו של העם הזה. וכמה זמן ייקח עד שהחזון שניתן לאברהם ימומש ויקום העם הנכסף? ייוולד יעקב וייוולדו לו בנים וכולם ירדו למצרים והעם כולו יתחבר למצרים ויינק את תרבותם. ולאחר יציאת מצרים נהיינו אמנם לעם אבל היעד הסופי הוא מלכות בארץ ישראל. לא עובר הרבה זמן עד הכניסה לארץ וקצת אחריה מתחילה תקופת השופטים שהפריצות והע"ז חוגגות בה, אין קיום מצוות ואפילו מלכות אין - " דור שכולו הבל"  שנים ארוכות שמורכבות מימים וחודשים ארוכים ומייאשים. אבל אנחנו יודעים שלהקים מפעל כל כך גדול של קידוש ה' לוקח דורות רבים. כדי להביא לעולם רעיון כזה צריך הרבה קומות שבנויות אחת על גבי חברתה בסדר מורכב ומסובך. ורק אחריהם תוכל לבא תקופת דוד ושלמה הנפלאה.
 
קום המדינה שימח אותנו כי ראינו בו את תחילת הגאולה. וכי מישהו חשב שהקמת עם עולם על אדמתו זה דבר פשוט? הרי הגאולה האחרונה, לגודל חשיבותה מאפילה אפילו על גאולת מצרים;
"הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו".( ברכות יב עמוד ב)  
הרי הגאולה הזאת צריכה להרים את העולם לשלמותו, האם באמת ציפינו שזה יקרה ב60 שנה?
 
הפרדה בין מושגים:
נכון הדבר שבשנה האחרונה נחשפנו לשלטון מושחת, מקולקל ומלא חסרונות, אבל מי אמר שהמדינה היא הממשלה? בעוונותינו עמינו בחר לו אנשים קטנים שיישבו בראש, ייצגו וינהיגו אותו, אבל מי אמר שהם המדינה? אולי המדינה מתבטאת בכל האנשים הטובים שאנו פוגשים ב"פנים אל פנים"?  ואולי באלה שבאים לעשות בר-מצוות בישיבה?  ואולי המדינה מתבטאת בחברים שלנו מהצבא – חילוניים כדתיים, שמאלנים כימנים שעם כולם יש לנו יחסים מצוינים ואנו אוהבים אותם אהבת נפש. אולי המדינה הם המוני האנשים שמחפשים דרכם לתשובה ומתעניינים לשמוע?
 
המדינה - חיים:  
זהו העניין הכי חשוב והכי עמוק שעלינו לזכור; שהמדינה מבטאת את תחיית עם ישראל שהיה מת אלפיים שנה. רק טיפשים יעדיפו עם מת בלא ממשלה יהודית כמו בגלות, או עם מפוצל (כדוגמת "מדינת יהודה") – מעם חי. מי שלא יודע להתמלא רגשי תודה לקב"ה על העובדה שאנו שולטים בעצמנו ולא נתונים לבריטים או לטורקים  הוא כפוי טובה.  נכון, עמנו חולה בכל מיני מחלות קשות: מחלת החומרנות, מחלת הכפירה וכו'. אבל יש להבדיל בין מחלות ילדות למחלות כרוניות של זקנה טרם המוות. עמנו חולה במחלות ילדות שהן מחויבות המציאות; כבר הגמרא, הראשונים והאחרונים ובראשם הרב קוק הבטיחו לנו שהמחלות הללו יגיעו, כי הן חלק מסדר הגדילה שלנו. משל לאב ואם שבשלבי ההיריון הראשונים אמרו להם: דעו לכם שכשייוולד ילדכם, הוא יהיה  בתחילת דרכו אגואיסט ומרוכז רק בעצמו וכל שלב בהתבגרותו ינופץ במשבר, אבל דעו לכם שזהו הסדר הנורמאלי, ובלי כל התהליכים הקשים הללו לא יתפתח ילדכם להיות גדול ומפותח. כמה נזלזל בהורים הללו אם כשייוולד הילד לבסוף הם יזדעזעו מהמשברים ויאמרו חבל שהבאנו ילד לעולם, איזה נמוכי רוח הם ההורים שאע"פ שציירו להם בדיוק אדיר את כל שלבי גדילת ילדיהם, ואמרו להם מראש, שכל שלב נצרך לגדילתו, ועכשיו כשקצת קשה להם הם בועטים את הילד הזה מהבית.
 
מי שלומד ומעמיק  בתורת הגאולה וצופה בכל המשברים הללו אינו יכול שלא להתמלא בוודאות בתהליך הגאולה המופיע לפנינו. השלבים שאנו עברנו הם שלבים קשים מאוד, כי הם מהווים את התרסקות הלאומיות החילונית, הם מין גיל התבגרות המלא משברים ותסכולים, אבל כבר אפשר להבחין שמגיל ההתבגרות הזה יצא ילד בוגר, ומדינה שלא מוכנה לחיות את חייה סתם מתוך אינסטינקט חיים נמוך, אלא רק מתוך ברור זהותה ומהותה.
 
יש לנו שליחות גדולה השנה לשמוח במדינה - מתוך האמונה הגדולה שרק הקב"ה הוא זה שהקים אותה, ורק הוא שהפך אותנו מאוסף עצמות יבשות לעם חי. ובזאת נודיע שרק בקרבה אליו המדינה הזאת תצא מהבוץ ותמלא את העולם באור.  השמחה שלנו השנה היא מתוך ביטחון בנצחיותה של תורת אמת שדבר אחד ממנה לא ישוב ריקם ובעוצמתה היא תרים את המפעל הא-לוהי של תחיית האומה לשלמותו.