חורש וזורע

מלאכת חורש:
נחלקו הפוסקים לגבי היתר טאטוא בשבת:
שו"ע- אסור לטאטא שטח שאינו מרוצף, אבל אם מרוצף מותר תמיד.
רמ"א- אסור לטאטא גם מרוצף.
באור הלכה- אם רוב הבתים בעיר מרוצפים מותר לטאטא שטח מרוצף אפילו לדעת הרמ"א.
 
להלכה:
  Y     טשטוש כביש מערכת (ע"י ג'יפ, האמר או נגמ"ש הגורר גדר תיל)- מותר הואיל ופעולה זו היא מבצעית ובפרט שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה(דרבנן) הנעשית כלאחר יד. בצירי עומק שלא מבצעים טשטוש כל יום עדיף לא לבצע בשבת.
  Y     ניקוי הבסיס- אם כל הבסיס מרוצף מותר לטאטא גם לאשכנזים וגם לספרדים.
אם רק מבנים בודדים מרוצפים כגון חדר האוכל, המרפאה וכו' - את האוהלים וכל מה שלא מרוצף אסור לטאטא. שאר המקומות שכן מרוצפים - לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.
במקרה שצריך לטאטא אוהל עם חול בשבת - מותר לרבץ, דהיינו לשפוך מים על החול משם שכוונתו לנקות ולא ליישר הקרקע.
  Y     שטיפת חדרים-  אין לשטוף חדרים בשבת (גזירה שמא ידיח גם שטח שאינו מרוצף). אבל כשיש בעיית תברואה אפשר להקל ולשטוף את השירותים או את חדר האוכל.וה"ה לעניין שטיפה נקודתית(כשנשפך משהו וכד') שמותר לשפוך מעט מים ולגרוף החוצה.
  Y     שלולית באמצע הבסיס-  להניח "רפסודה" עליה, על-מנת לעבור - מותר,
     אבל אסור לכסות אותה בעפר.
  Y     אסור להתפנות בשדה חרושהכדי שלא יבוא לכסות ברגב עפר,
ומכל מקום מותר לטלטל נייר טואלט על - מנת לכסות משום כבוד הבריות.

 Y    אם הצטבר הרבה בוץ בנעליים בשבת ישנם ארבעה דרכים להוריד אותו, אלא שלא כולן מותרות בשבת:
      (1)   לגרור אותם על השביל: במקרה זה יש בעיה של "אשויי גומות".
להלכה נפסק שבקרקע שאינה מרוצפת אסור (וכן בכורכר), אבל אם הקרקע מרוצפת ואין חשש של "אשויי גומות" מותר (כגון אספלט, קיר). על ברזל מותר ובלבד שיעשה זאת בנחת ושיהיה עבה ורחב.
      (2) לנקות בעזרת מקל וכדו'יש בעיה של ממחק משום שמחליק את הסוליה. אבל אם עושה זאת בעזרת חפץ עבה ורחב מותר, ולכן יהיה מותר במדרגות וכו' (בבוץ לח בלבד).
      (3) לפורר (בוץ יבש): לספרדים מותר ולאשכנזים אסור.
      (4) לשטוף תחת ברז מים: מותר ובלבד שיוציא את השרוכים.

 Y   גרירת חפצים כבדים- אם אינו מתכוון לחרוש מותר, ולכן מותר לגרור כסא, שולחן וכדו' בשבת אפילו שעושה חריצים בקרקע משום שזה כבישה בלבד ולא חריצה. אבל אם מתכוון לחרוש אז אסור גם בכסא. בחפצים כבדים מאד שגרירתם תגרום חריצה בעפר לאשכנזים אסור (מג"א) ולספרדים מותר
     (הגר"ע יוסף).
 
מלאכת זורע:
מהות מלאכת זורע: לגרום להצמחת צמחים מהקרקע ע"י פעולה בזרע עצמו כגון -
השקיה, זמירה (שנותנת כוח לעלים אחרים לצמוח) וכדו'.

לגבי חיילים:
  Y     חייל שנמצא בשטח ורוצה ליטול ידיים מהעוקב ויש עפר למטה-
יש להשתדל ליטול לתוך כלי או קערה ואת המים שבהם לשפוך לכיור.
אם אין כיור - יניח פלטה או אבן תחת העוקב למרות שייזל מהמשטח לעפר.
אם אין ייטול על כביש וכדו' שזה מקום שאינו עשוי להצמיח.
  Y     מקלחות וברזיות- אם צינור הניקוז שלהם נשפך למקום שיש בו צמחים,
דשא וכדו' (מצוי גם בבסיסים מסודרים!) נהגו להקל משום פסיק רישיה דלא ניחא ליה ומשום גרמא, בפרט שיש אחרונים שפסקו שבקרקע רטובה מאד לא שייך חורש וזורע ולכן במקומות כאלו כמו בעוקב ובמקלחות שהקרקע רטובה מאד יש מקום להקל.
  Y     מי רגליים- מותר גם על צמחים משום שזה לא מועיל לצמחים (ולא חוששים לזיבול).